הכרעת דין בתיק ת"פ 50865-11-10

כתב האישום ותשובת הנאשמת:

כתב האישום שהוגש בחודש נובמבר 2010 מייחס לנאשמת ביצועה של עבירת תקיפה חובלנית, ביום 7.8.07:

לפי הנטען, על רקע ויכוח שהתגלע בין הנאשמת לבין המתלוננת שרית קובי-מויאל בשל פגיעה של המתלוננת ברכבה של הנאשמת, חבטה הנאשמת באגרופה באפה של המתלוננת, כך שהאחרונה נאלצה לעבור ניתוח לשחזור עצם האף שניזוקה.

בתשובתה לאישום מפי הסניגור המלומד, כפי שהובהרה ביום 27.12.11, לא כפרה הנאשמת בתקיפתה את המתלוננת כאמור, אך טענה כי עשתה זאת 'אינסטינקטיבית' - כלומר, הרימה את ידה בתגובה לתקיפת המתלוננת אותה, וכך פגעה שלא-במתכוון באפה של המתלוננת וגרמה לחבלה.

ראיות התביעה:

המתלוננת שרית קובי-מויאל העידה שהחנתה את רכבה ברחוב, בדרכה למקום העבודה החדש לה, כשהנאשמת הציצה מחלונה וטענה שהמתלוננת פגעה ברכבה. המתלוננת אמרה לנאשמת לרדת ולראות שאין נזק, והנאשמת טענה שהמתלוננת גרמה לשריטה ברכבה. המתלוננת סברה אחרת, אך כיון שמיהרה לעבודה, ביקשה להחליף פרטים וללכת. הנאשמת המשיכה להתווכח ולקלל, והמתלוננת נגעה בכתפה - "נגיעה, סוג של טפיחה כזו" -  ואמרה לה "אנחנו לא מתקדמים לשום מקום". הנאשמת לא ענתה, והמתלוננת הסתובבה ללכת. הנאשמת תפסה את ידה של המתלוננת וחבטה בפניה. המתלוננת החלה לדמם וחתיכות בשר נשרו מתוך אפה. אנשים התערבו וסייעו למתלוננת, והמעסיקה שלה שהתקשרה אליה הזמינה משטרה. גם לאחר תקיפה זו, רדפה הנאשמת אחרי המתלוננת שנמלטה מפניה והמתינה למשטרה בסמוך.

תוצאת התקיפה היתה שבר במחיצת האף שהצריך ניתוח שחזור, אך גם עזיבת המתלוננת את תל-אביב וחזרתה לצפון הארץ.

בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת למעשה, שדרך פנייתה לנאשמת היתה מזלזלת למדי - "מאמל'ה, תתבגרי" ועוד, אך טענה שטון דיבורה היה נינוח, וגם הנגיעה בכתף לא היתה אלימה. 

עוד עמדה המתלוננת על-כך שגם לאחר התקיפה ניסתה הנאשמת לתקוף אותה שוב, והבהירה שהיה זה לאחר שאנשים שנאספו האשימו את המתלוננת.

השוטרת מיטל מלחי לא זכרה את האירוע בעת מתן העדות, כשלוש שנים לאחר שכבר עזבה את המשטרה ולמעלה מארבע שנים מיום האירוע.

לפי הדו"ח שערכה ת/1, הגיעה למקום - רחוב דורון בשכונת התקווה בתל-אביב, מקום מגוריה של הנאשמת - יחד עם השוטר מיכאל חליל ופגשה במתלוננת שדיממה מאפה החבול.

המתלוננת מסרה גרסה ראשונית לפיה כשחנתה את רכבה ברחוב, פגעה קלות ברכבה של הנאשמת וזו יצאה מביתה והחלה להתווכח עם המתלוננת. במהלך הויכוח חבטה הנאשמת באפה של המתלוננת.

הנאשמת שהיתה במקום, מסרה אף-היא את גרסתה ולפיה ראתה מתוך ביתה את הפגיעה, יצאה החוצה והחל הויכוח. המתלוננת צעקה עליה וקיללה אותה, וגם נתנה לה שתי מכות בגב, "ולכן היא מתוך אינסטינקט נתנה לה מכה בשיניים". הנאשמת עוכבה ובהמשך נעצרה, לנוכח חומרת הפגיעה במתלוננת.

בדו"ח המעצר ת/2, נרשמה תגובת הנאשמת - "הגנתי על עצמי".

עוד יצויין, שהעדה שללה אפשרות לפיה הרימה בעצמה את חולצתה של הנאשמת כדי לבחון סימני חבלה על גבה, לפי טענת הנאשמת, וטענה כי לו היתה מבחינה בחבלות כלשהן על הנאשמת, היתה מציינת זאת בדו"ח.

תיעוד אובייקטיבי של החבלה נמצא באלו:

א.         בדברי חוקר שהובאו בהסכמה - "באפה של המתלוננת ישנו מעין 'חור' קטן שממנו זב דם, כאשר ידה של המתלוננת מלאה בדם קרוש. כמו כן, נראה כי אפה של המתלוננת מעוקם";

ב.         תיעוד רפואי סמוך לאחר האירוע, לפיו המתלוננת סובלת משבר באף (closed fracture of nasal bones), והופנתה מייד לאחר האירוע לחדר מיון. למחרת, קיבלה שלושה ימי מחלה מרופאה כללית ( ת/5);

ראיות ההגנה - עדות המתלוננת: